_edited_edited.jpg)
שרון וזנה
כוריאוגרפית ורקדנית
שרון וזנה נולדה בשנת 1982 בהולנד וגדלה בישראל. שרון היא כוריאוגרפית, מורה למחול ורקדנית בינלאומית. ייסדה את להקתה בשנת 2012 החברה בעמותת הכוריאוגרפים, ופיתחה את מתודת היצירה "גופים מדברים". זוכת פרס שרת התרבות והספורט ליוצרת צעירה ב- 2019.
יצירותיה הוזמנו להופיע בפסטיבלים ותיאטראות בארץ ובעולם. וזנה בעלת תואר שני בכוריאוגרפיה מהאקדמיה למחול ע”ש רובין בירושלים ותואר ראשון מהאקדמיה למחול רוטרדם, הולנד. כמו כן בעלת תעודת הוראה ממכללת סמינר הקיבוצים. היא רקדה בלהקת המחול בלט קולברג בשבדיה ובלהקת המחול הקיבוצית. עבדה עם הכוריאוגרפים יוהן אינגר, קריסטל פייט, אלכסנדר אקמן, מטס אק, רמי באר, עידן כהן, עידן שרעבי ורבים אחרים.
יצירותיה זכו בפרסים בתחרות הכוריאוגרפיה Masdansa שבאיים הקנרים, ספרד 2013, במלגת עידוד היצירה ע״ש דודו דותן ז״ל מטעם קרן אמ״י ובנק הפועלים 2016, ובתחרות הכוריאוגרפיה של תיאטרון הפרינג׳ באר שבע 2017,2018. כרקדנית זכתה בפרס הביצוע בתחרות הכוריאוגרפיה Cross Connection קופנהגן, דנמרק בשנת 2012. ב-2016 הוזמנה לשהות אמן ליצירה והוראה ב- Muhlenberg College, פנסילבניה, ארה״ב מטעם קרן שוסטרמן והמכון הישראלי. ב-2017 שרון יצרה עבור להקת המחול Delattre Dance Company בגרמניה. וזנה הייתה בשהות אמן של שנה באקדמיה לאמנויות הבמה בהונג קונג 2023 – 2024.
עבודתה של וזנה נתמכת בין השאר ע"י משרד התרבות והספורט, עמותת הכוריאוגרפים, מפעל הפיס ואגף האמנויות בעיריית תל אביב.
שלושתנו אמהות.
יש לנו ילדים מגיל שנה ושמונה ועד 12.
אנחנו מטפלות, נלחמות, דואגות, מגנות, חרדות, בוראות, מניקות, ערות, קצת ישנות, מבשלות, מכבסות, מקללות, מקפלות, מנחמות, גוערות, מלטפות, מחבקות, מכילות.
שלושתנו אמהות. וגם ילדות, אחיות ונכדות.
אנחנו רוקדות ושואלות, מקיימות את מלאכת החיים האימהית כשבט רוכש ידע. מלאכת הטיפול וההגנה בשגרה ובחירום מהווה עבורנו תרגול בהכלת מורכבות.
״מלאכת האמהות הוא מופע מחול יפה וכנה. הוא מצליח לתרגם את חיי האמהות על כל עוצמתם ומורכבותם לשפה של גוף ותנועה. זה שלא רק נוגע בלב, אלא גם מתיישב בבטן, בזיכרון, בגוף עצמו.״ נירה פרי / Saloona
היצירה נוצרה בתמיכת פרויקט "הרמת מסך" 2025, בית המחול מנשה, משרד התרבות, עיריית תל אביב ועמותת הכוריאוגרפים.
בחלל תחום ומוגדר, שתי נשים מנסות שוב ושוב לשנות את כללי הציטוט המוכרים המושרשים בגופן. בפעולתן הן מפרקות את הפרדיגמות שבהן הן לכודות ומבקשות לקרוא לתנועה אינדיבידואלית של חריגה ושבירה, ומזמינות לביקור מחודש בנפשן. היצירה נעה במרחב שבין המופשט לבין הקונקרטי, בין האוניברסלי לבין המקומי.
היצירה נוצרה בתמיכת משרד התרבות, עמותת הכוריאוגרפים, מפעל הפיס ועיריית תל אביב.
הנדנדה מטלטלת ומחייה את הלב בהנאה ובשמחה, ובה בעת מסחררת ומעוררת בחילה. ארבע דמויות בחדר, ללא אפשרות מילוט, מתבוננות במתרחש בין סביבתן לבין גופן, בין גופן לבין נפשן, בין נפשן לבין עצמן.
היצירה בוחנת את המושגים אמהות ומשפחה ומבקשת להצביע על מורכבות החוויה האנושית מתוך רצון להאיר את האפשרות להכיל את העמום, המטושטש והמשתנה תדיר.
היצירה פותחה בבית המחול מנשה ונתמכת ע"י משרד התרבות, עמותת הכוריאוגרפים ועיריית תל אביב.
"הצפיה בעבודה שלך היתה כמו מסע. מסע מלא בעושר ושפע של רגעים תחושות והזדמנות לגעת בזכרונות. לנדנדה איכויות משתנות מתנועה נעימה ונוחה מענגת ומזמינה לרגעים מערסלים וסמביוטים ועד למפגש עם חומרי נפש אפלים ומאיימים. חשבתי שהעבודה שלך מלאה בחיות ואומץ. הרקדנים עם נוכחות ומחויבות לבמה לתנועה ולרגע וזה מעורר הערכה והשראה". עדי אלמוג / תרפיסטית בתנועה
"את הבעת את הקול האישי שלך באופן רחב, מגוון אשר לא מפחד ממה יגידו. מה יגידו על קושי, "שיגעון זמני, חופש, שיחרור, שמחה ואהבה. התהליך הגופני היצירתי איפשר לכלל המשתתפים למצוא את דמותם היחודית וקולם היחודי ולהשמיעו בקבוצה, במשפחה ומול עצמם". גילת אמוץ / תרפיסטית בתנועה
"היה מהמם בצורה יוצאת דופן. אני כולי עטוף עדין בחוויה הטוטאלית של המופע.
כל חוויית הדבוקה, החרדות, העוצמות, התלות, התלותיות, האהבה והשיגעון - הכל טלטל וחילחל".
ד"ר דן שגיב, מנהל בית הספר הארצי לאמנויות ע"ש תלמה ילין
שלוש דמויות יוצאות לקרב. נחושות לפרק ולהרכיב מחדש דימויים קדומים שנחרטו בגופן ובנפשן עוד מילדות. המלחמה על האחרות עקובה מדם, תחושת האשמה שמחלחלת מרעילה, מצופה להתאים בכל מחיר. ההקרבה הופכת לפצע שמעלה מוגלה ומבקש להתנקז ולהתרפא. מתוך תקווה ורצון לחגוג אפשרויות חדשות הן מנסות להתבונן בעבר בחמלה ובקבלה. ההתמודדות היא הליכה על קו דק בין הקומי לטרגי כאשר במהלכה נחשפת התנועה הנזילה בין תקופות, עולמות ומגדר.
היצירה נוצרה במסגרת פסטיבל הרמת מסך 2019 בניהולם האמנותי של מאטה מוראיי ואיציק גלילי ונתמכת ע"י משרד התרבות, עמותת הכוריאוגרפים ועיריית תל אביב.
"מתוך ההתרחשות צף ועולה לא רק השבר האישי אל מול הדימוי הבלתי ניתן להגשמה אלא גם רגע הוויתור עליו: ההסכמה לפזר את השיער, להוציא את הבטן, ובעיקר - להרפות".
עידית סוסליק / העין העכשווית
"אני עם וזנה שהחליטה שאם כבר במה, אז שיהיה אירוע קרנבלסקי, מוגזם בטירוף, מעוצב לתפארת, צבעוני כרקע לסיפורה של מערכת יחסים בין אנשים שמתח בין קירבה וריחוק מאפיין אותה. העבודה מלאה ברעיונות תנועתיים וויזואליים מושכי עין וכל שלשת הרקדנים עושים צדק עם היצירה."
אורה ברפמן / הג'רוזלם פוסט
היצירה נוצרה בשיתוף עם האמן תומר ספיר
היצירה עוסקת בגוף ובגבולותיו, ובוחנת אותו על ציר שנע בין הגולמי והחושי, ליצרי ולאנושי. גוף האדם הוא ישות פרוצה. הוא מכניס לתוכו חומרים ומוציא מתוכו חומרים; נפגש בגופים אחרים, נוגע בהם, פולש אליהם ונפלש על ידם. גבולות הגוף ופתחיו נפרצים בצורות שונות - צורות פיזיות הקשורות לתפקוד היומיומי שלו וכן צורות חברתיות ותרבותיות. הגוף האנושי משפיע על סביבתו ומושפע ממנה בכל רגע.
המתח הנחשף בין הגוף הנחשק והמפתה לבין הגוף המעורר דחייה הוא בלתי נמנע.
שיתוף הפעולה בין שרון וזנה לתומר ספיר נולד מתוך רצון להפגיש בין מחול לאמנות עכשווית ומתוך עניין בתכנים משותפים. כחלק מהדיאלוג, תומר ספיר נכח בחזרות ועבד עם חומרים שונים על גופם של הרקדנים ובחלל, הנעים בין מצבי צבירה שונים של מוצק, צמיג ונוזל. התוצר הסופי הוא מעין שכבת עור שניה שלאורך היצירה משתנה, מתקלפת ומתפוררת.
היצירה נוצרה בתמיכת משרד התרבות והספורט, עמותת הכוריאוגרפים, ק.ט.מ.ו.ן קבוצת מחול בירושלים ועיריית תל אביב.
"המופע , החולף מהר מידי, הוא צפייה בתהליך של שינוי. באופן מפתיע למדי אפשר לקרוא אותו כאופטימי. מה שנראה כאסון, אמנם זר ומרוחק, בתחילת המופע, מפציעים חיים וקשר ואנושיות." סמדר שפי / החלון
"החיבור בין המחול של שרון וזנה והאמנות הפלסטית של תומר ספיר הוא חיבור בלתי נמנע בין תחומים ועולמות". מירב פרי דבש / ויטרינה
"הקטעים מלאים בחיוניות ומשקפים את הדרישות הטכניות של וזנה מגוף הרקדנים, כמי שהייתה רקדנית על במות חשובות באירופה." רות אשל / הארץ
"ביצירתה שיתפה וזנה את האמן החזותי תומר ספיר, והוא זה שאחראי למראה יוצא הדופן של הרקדנים. שכבת עור שנייה זו על גופם היא כשלעצמה מעלה הרהורים חדשים על הריקוד. אין ספק שוזנה עודדה את קהל הצופים להתייחס למיניות הגופנית של הרקדנים, למניפולציות, להחפצה, למשיכה ומנגד לרתיעה, כאל כוחות טבעיים. היא משתמשת בשפת תנועה מרתקת..." אורה ברפמן / הג'רוזלם פוסט
HIGH - The Official Trailer
היצירה מציגה מצבים של חיזור, פיתוי וחיפוש אחר תשומת לב ואהבה. ובוחנת תחושות של ריגוש וחופש רגעי בחיי הלילה. היצירה נוצרה במסגרת אירועי "מיפו עד אגריפס" 2014 בניהולו האמנותי של אלעד שכטר - ק.ט.מ.ו.ן. קבוצת מחול בירושלים, ובמסגרת תוכנית שהות אמן בבולוניה Running Up The Hill.
היצירה נוצרה בתמיכת משרד התרבות, עמותת הכוריאוגרפים, אגף אמנויות בעיריית תל אביב, ק.ט.מ.ו.ן. קבוצת מחול בירושלים בניהולו האמנותי של אלעד שכטר, Running Up The Hill Residency בולוניה, איטליה.
"עם יצירתה HIGH, מחזקת וזנה פעם נוספת את נקודת מבטה כאישה ויוצרת עוצמתית".
אורי לינקינסקי, הג'רוזלם פוסט
"יצירתה של שרון וזנה "HIGH" היא עבודה מהודקת שבמוקדה התשוקה. תנועת גופה השרירית אך גם הדרוכה מאוד מביאה לידי ביטוי את הכוח הטמון בגוף האנושי, את החייתיות שבו, את האינסטינקט, את מרחב התחושות שלו. כאשר בני אנוש מודעים למלוא יכולתם החושנית, היא יכולה להיות כובשת. העבודה מבטאת את המתח החיוני של הגוף בין הציפיה לתשוקה לבין מימושה
Dance Tabs New York, Lauren Gallagher
Transparent Borders by Sharon Vazanna - Official Trailer
דרך קשר בין שתי נשים היצירה בוחנת את המעברים בין הצורך של היחיד בנפרדות ובעצמאות לבין הצורך שלו בקירבה ובתמיכה אנושית. היצירה מעלה את השאלות: האם האדם יכול לקיים מערכות יחסים ללא תלות באדם אחר או שמא טבע האדם לקשור ולהיקשר לאחר? ומנין נובע הצורך של האדם בהצבת גבולות בינו לבין האחר?
היצירה נוצרה בתמיכת משרד התרבות, עמותת הכוריאוגרפים, אגף אמנויות בעיריית תל אביב ו- ILDANCE שבדיה.
"הפתרונות הכוריאוגרפים עתירי הדימיון נולדים מאותו חיבור ומעידים עלעין אמנותית היודעת לבחור. היכולות הנהדרות של הרקדניות, הריכוז, הצלילות והגוף שנראה שמסוגל לעשות הכל, תומך בכוריאוגרפיה".
"בריקוד שני קטעי סולו. האחד של וזנה שבו הגוף שלה, שנותר לבד, מתענג לגלות את עצמו. התנועה
מרופדת בחשק ורעב שהתעורר בתוכו. היכולות שלה כרקדנית נהדרות והגוף המוארך והדק שלה מכוון
להפיק כל גוון של צליל תנועתי. גם הסולו של סון המסיים את היצירה הוא משובח."
רות אשל, הארץ
"Other works address in differing metaphors the issue of relationships and their consequences: boundaries, separation, independence and dependence. Sharon Vazanna’s Transparent Borders is particularly convincing". Nicholas Minns / Writing about dance
גופים מדברים
וזנה פיתחה בעבודתה האמנותית מתודה שהיא מכנה "גופים מדברים" (באנגלית: Speaking Bodies), ובמרכזה מתן ביטוי פיזי לחוויות פנימיות ורגשיות של האדם. היא שואבת השראה ליצירותיה מחיי היומיום, ועבודותיה עוסקות בתמות של נשיות, אימהות, משפחה, ילדות ויחסי חברה מול פרט. כמו כן, עבודותיה מאופיינות בשפה מחולית מפתיעה וקומפוזיציה מתוכננת ומסוגננת שמבליטה את מערכת היחסים בין הגופים הרוקדים בחלל.